יום שני, 27 באוקטובר 2014

חכמת הפשטות


מי שחבר שלי בפייסבוק ראה השבוע פוסט שלי על אמונה.
אני בנאדם מאד מאמין. במה שנוח לו בעיקר.
במה שאני חושבת שיכול להרים אותי למעלה.

כחלק מהצורך לשלווה פנימית כלשהי ולקבלת עצמי כעצמי אני מחפשת דברים שיובילו אותי לכך.
זה יכול להיות כושר, זה יכול להיות שירים שאני אוהבת, 
זה יכול להיות גם חוג לריקודי בטן שהייתי בו לפני שנה.

התמזל מזלי ובמהלך הסטאז' הלימודי שלי הכרתי בחורה מדהימה.
שמה ליאת צדר.
מדובר בבחורה מושבניקית, שלווה ונינוחה.
שונה ממני לחלוטין כי אני אדם רעשני, לחוץ ועמוס.

אחרי שהבנתי במה עוסקת הרגשתי שאני חייבת חייבת חייבת לעבור טיפול אצלה.
כן אתם צודקים.. אני אגואיסטית... כמעט שכחתי לעדכן במה ליאת עוסקת.
ליאת היא אמנית קול, מנחת סדנאות מדיטציה קלאסית וסדנאות לגילוי הקול.
מאפשרת ריפוי באמצעות קערות טיבטיות, נשימות, קול, שהייה בטבע והקשבה.

אני ממש לא יכולה להתאפק ומצד שני לא בטוחה שבאמת אוכל להעביר לכם בכתב
את מה שעברתי.

אז קודם כל זוכרים שאמרתי לכם שרציתי לעבור טיפול אצלה?!
תרשו לי לתקן את עצמי.
מדובר בחוויה מדהימה ומעצימה שמבחינתי אין שנייה לה.

כשהגעתי לבית אורן שם ממוקם הסטודיו של ליאת כבר הרגשתי סוג של שקט
הרי בחורה עירונית שכמוני לא רגילה להמון ירוק סביבה.
כשנכנסתי לסטודיו אפף אותי ריח נעים שהופץ מקטורת ריחנית.
ליאת הזמינה אותי להתיישב על המזרן והסבירה לי איך הולכת לעבוד החוויה שלי.
ובזכות הקול הנעים שלה התחלתי מסע לתוך הקישקעס שלי.
היא הדריכה אותי להגיע למקומות שהיו כבר חשוכים אצלי ומלאים באבק.
לימדה אותי להקשיב לרגשות ולתחושות שהציפו אותי באותו רגע נתון גם אם פחדתי
להרגיש.

קשה לי לתאר במילים את סערת הרגשות שהייתי בתוכה בזמן שעבדנו כל כך קשה על הבפנוכו שלי.
זה היה פשוט מדהים.
ממש הצלחתי להקשיב לכל מה שמפריע לי ולכל מה שמחזק אותי ומכאן המטרה היא לדעת איך להתייחס לכל רגש כזה ביום יום בלי להדחיק.

אני באמת רוצה להיות שלמה יותר עם עצמי ואני חושבת שהבחירה בלעבור חוויה שכזו לצד ליאת
נכונה בהחלט לתחילתה של עבודה פנימית מאד קשה ומורכבת.
אני מודה לה על ההזדמנות שניתנה לי לחלוק דברים כאלה איתה ובזכותה.

מוזמנים לבקר אותה בדף הפייסבוק שלה ויותר ממוזמנים לפנות אליה לתאם פגישה.
זו גם ללא ספק מתנה מושלמת למישהו אהוב במיוחד.

אתם רק תודו לי על כך.

לכל שאלה אני כאן כמו תמיד.

נתראה בפעם הבאה...


יום חמישי, 2 באוקטובר 2014

כפרה, אפשר לבקש סליחה?



היוש,

מזמן לא כתבתי לכם
האמת שזה מעצלנות כי מחכה לי במגירה פוסט מעולה
שהיה אמור לעלות כרגע אבל שכחתי את הדף הכתוב בבית
מזלי שיוליה המדהימה הלא היא IPURO MANIA  נתנה לי רעיון מגניב
אז אני יכולה לכתוב פוסט ככה בשלוף.
יוליה פרסמה פוסט משעשע על סליחות בתחום האיפור
זה גרם לי לרצות להשליך את זה על חיי ולראות מי צריך לבקש סליחה ממני 
וממי אני צריכה לבקש אותה.

שנתחיל?
 נראה לי שאעשה את זה בסדר רנדומלי ולא לפי ליסט מסויים.

אז הראשונה היא ה- "מטרונית"

כמובן שהיא זו שצריכה לבקש סליחה ממני

למה?

טוב... מי שמכיר אותי יודע שאני נוסעת בתחבורה ציבורית לעבודה, לקניות לבילויים.
באוגוסט 13 נפלה עליי מכה רצינית בדמות אוטובוס אפור וארוך.
כל כך חיכינו לתחבורה שתשנה את חיינו באיזור קריות/חיפה 
אבל לה היו תוכניות אחרות בשבילנו... בשבילי!
מדובר בתחבורה צפופה, לא נעימה, לא מתוזמנת נכון שעיקר מטרתה זה להקשות את חיי.
אני יכולה לספר עליה שעות אבל לא מתחשק לי להלאות אתכם במרמרת שלי כלפיה.
מאחלת לעצמי שאתחיל להתחבר לקונספט מתישהו... חחחח גם אתכם הצחקתי?


                  איזו נוצצת הכלבה נראית
  

פעילות גופנית...

הפעם אני זו שצריכה לבקש סליחה.
מתחננת בפני הגוף שלי שיסלח לי על שאני לא מזינה אותו בפעילות מהנה.
סליחה על כל הספורט שהתחלתי לעשות אבל לא התמדתי בו כמו שצריך.
אני עצלנית מדי ונותנת לכל התירוצים האפשריים להשתלט עליי.
כי לפעמים חם מדי וקר מדי וגם הרבה יותר מעניין שניקי גילתה שהיא מאוהבת
בעוזר שלה פרנסיסקו מאשר לעלות על נעלי ספורט (כן... אני עדיין רואה טלנובלות).
נוט טו סלף - חייבת לחזור לרועי בר... היחידי שבאמת סחף אותי לכל נושא הכושר ותזונה נכונה.


רק שחייה צורנית עוד לא ניסיתי




שווארמה!!!

לא יודעת באיזה שלב בחיים שלי התמכרתי ללאפה הזו... עם הטחינה הנוטפת, החציל המטוגן והחמוצים בצד.
זה כל כך משמין ובעיקר לא בריא. אבל, זה טעיםםם.
אני חושבת שאני יכולה לסלוח לכל בעלי השווארמיות אם הם יזמינו אותי לטעימות וגם יצ'פרו בצלחת צ'יפס וקולה זירו (ברור שזירו! צריך משהו דיאטטי עם כל שפע הקלוריות האלה.)
לא בטוחה שמשהו ישתנה בנושא... אני באמת אוהבת את זה...


המציגה הינה פיתה ולא לאפה


שידעך

אני מוכנה למחול לכל בן ובת אדם אשר חושבים שהם יודעים מה טוב לי כי הגעתי לגיל 28.5
(מסתבר שהחצי חשוב במקרים הללו) ואני עדיין רווקה! טפווו!
משום מה השנה נושא השידוכים וה"יש לי מישהו ממש חמוד להכיר, לך אבל...."
נהיה מעיק, דביק ובעיקר בלתי נסבל.
לאאא! אתם לא מכירים את מה שאני צריכה ולא באמת יודעים מה טוב לי.
אם אני רווקה כנראה שבחרתי להיות ככה או שבאמת לא מצאתי את ההוא שיגרום לליבי לפעום בחוזקה...
אה, וגם תפסיקו לברך אותי בראש השנה ובימי הולדת "בע"ה השנה מתחת לחופה".

ברורררר?!?!?!?!


היי, את באה לפה הרבה?




בגזרת האיפור

אני לא בטוחה כל כך שאני יכולה לסלוח לנשים שמסתובבות ברחוב לפני שהן הסתכלו במראה.

דייייי!!!

די עם השיזוף המוגזם, אתן נראות כמו גזר מהלך
די עם האייליינר הארוך עד לגבה, זה לא גורם לעיניים שלכן להיראות חתוליות אלא יותר כמו חשופית שנתקעה לכן על העין (אחסוך לכן את הגוגל, חילזון ללא בית).
די עם השימר המוגזםםם, אתן נראות מזיעות ולא אסטתיות.
והכי די, עם הגבות הבולטות והשחורות, זה לא טבעי וזה מפחיד.
מבטיחה שהשנה אנסה להעיר את תשומת ליבכן... בעצם, זה טוב לי לפארודיות.


לא הייתי שמחה להיתקל בה בסימטה חשוכה


נראה לי שסיימתי להוציא קיטור...
איזה כיף זה... מרגיש כמו ניקיון יסודי של פסח ממש לכבוד יום כיפור.

מה אתכם? ממי הייתם מבקשים סליחה? ויותר חשוב, מי אתם חושבים שצריך לבקש מכם?