וועליה... כמה זמן לא כתבתי
הגיע הזמן שאחזור לזה קצת
זה עושה לי טוב וגם לכם, נכון? (כדאי לכם להגיד לי "כן")
אז עם איזה פוסט אני חוזרת?
פוסט עם האהבה הכי גדולה שלי: איפור
אני יודעת שחלקכם חשבתם לעצמכם "בקסטריט בויז" אבל, לא... איפור!
אז מהו כוחו של איפור? ומה זה איפור בשבילי?
ברגע שהיוטיוברית ניקי העלתה סרטון המדגים מהו כוחו של איפור ידעתי שאני מתישהו גם אכתוב
על כך בבלוג... בכל זאת מדובר באהבה מגיל צעיר... פחות או יותר מאז שהתחלתי לאהוב את ניק קרטר.
את התמונות לפוסט כבר צילמתי לפני שבועיים בערך אלי אפילו יותר
והייתי עצלנית מדי בכדי לשבת על הטוסיק ולכתוב אותו.
אני מתאפרת מגיל 13 בדיוק. ביום הולדת 13 קיבלתי את סט הצלליות הראשון שלי,
מתנה מאמא שלי.
הסט היה של פנינה רוזנבלום וכלל רק צלליות בכל הצבעים.
היא נתנה לי להשתמש בו לראשונה ביום שבו חגגתי עם חברות שלי בביתי.
אני זוכרת איך שמתי צללית סגולה בהירה על כל העפעף מהתרגשות. (וגם בגלל שלא ידעתי איך באמת מורחים צלליות דאז).
הייתי הכי מאושרת שיש, ואז עדיין לא הבנתי בכלל שזו הולכת להיות אהבה.
בכל יום שמתי צללית צבעונית אחרת, כן, פשוט ככה. ללא מסקרה עיפרון או כל מוצר איפורי אחר.
מאוחר יותר התווסף לו העיפרון השחור בתוך מעקה העין. זה לגמרי הספיק לי.
עם הזמן, כשעליתי לתיכון הדברים התחילו להשתנות.
כל נושא האיפור והטיפוח היה מרכזן של נערות מתבגרות כמוני.
היה לנו חשוב להיראות בוגרות יותר ונבדלות מבנות החטיבה.
ובכלל הרגשנו נשים צעירות ומה יותר מסמן זאת מאשר איפור?
ואז אימוש שלי החליטה לקנות לי את סט האיפור הרציני הראשון שלי.
כמובן גם הוא היה של פנינה... רק שהפעם התלוותה למתנה קלטת של פנינה
בה היא מסבירה איך להתאפר.
איך משלבים יותר מצללית אחת על העפעף ואיך עושים מראה חתולי.
נכון שמיותר לציין את כמות הפעמים שישבתי מהופנטת מול הטלוויזיה?
מאותו הרגע התחלתי להתאמן על עצמי ועל חברותיי והייתי מעין "מאפרת" של החבורה.
כבר אז הייתה לי הרגשה שזה הולך להיות סיפור אהבה.
אחרי צבא נרשמתי לקורס איפור הראשון שלי.
והפעם הראשונה ששמתי על עצמי מייקאפ היה בגיל 21.
נורא אהבתי את מראה הפנים שלי עם מייקאפ ויותר מזה אהבתי שהוא מסתיר את הפיגמנטציה
שיש לי על העור.
זה ריגש אותי בטירוף והחל מרגע זה האיפור שימש לי מעבר לצבעים גם כמתקן דברים שאני פחות אוהבת בעצמי.
היום, איפור בשבילי הוא מעבר ל"דבר" יפה.
הוא מעבר למשהו שמעלה ביטחון.
הוא הזמן שלי לעצמי בכל יום.
הוא הפינוק שלי והאהבה הכי גדולה שלי.
הייתי חייבת לצלם לכם את האיפור שהשתמשתי למראה הזה
יחי ההבדל בין מה שסיפק אותי אז להיום ;-)
אם אהבתם את הפוסט אשמח לדעת זאת בתגובות
וכמובן שאני זמינה לכל שאלה :-)
שבוע טוב וזה...
הגיע הזמן שאחזור לזה קצת
זה עושה לי טוב וגם לכם, נכון? (כדאי לכם להגיד לי "כן")
אז עם איזה פוסט אני חוזרת?
פוסט עם האהבה הכי גדולה שלי: איפור
אני יודעת שחלקכם חשבתם לעצמכם "בקסטריט בויז" אבל, לא... איפור!
אז מהו כוחו של איפור? ומה זה איפור בשבילי?
ברגע שהיוטיוברית ניקי העלתה סרטון המדגים מהו כוחו של איפור ידעתי שאני מתישהו גם אכתוב
על כך בבלוג... בכל זאת מדובר באהבה מגיל צעיר... פחות או יותר מאז שהתחלתי לאהוב את ניק קרטר.
את התמונות לפוסט כבר צילמתי לפני שבועיים בערך אלי אפילו יותר
והייתי עצלנית מדי בכדי לשבת על הטוסיק ולכתוב אותו.
אני מתאפרת מגיל 13 בדיוק. ביום הולדת 13 קיבלתי את סט הצלליות הראשון שלי,
מתנה מאמא שלי.
הסט היה של פנינה רוזנבלום וכלל רק צלליות בכל הצבעים.
היא נתנה לי להשתמש בו לראשונה ביום שבו חגגתי עם חברות שלי בביתי.
אני זוכרת איך שמתי צללית סגולה בהירה על כל העפעף מהתרגשות. (וגם בגלל שלא ידעתי איך באמת מורחים צלליות דאז).
הייתי הכי מאושרת שיש, ואז עדיין לא הבנתי בכלל שזו הולכת להיות אהבה.
בכל יום שמתי צללית צבעונית אחרת, כן, פשוט ככה. ללא מסקרה עיפרון או כל מוצר איפורי אחר.
מאוחר יותר התווסף לו העיפרון השחור בתוך מעקה העין. זה לגמרי הספיק לי.
עם הזמן, כשעליתי לתיכון הדברים התחילו להשתנות.
כל נושא האיפור והטיפוח היה מרכזן של נערות מתבגרות כמוני.
היה לנו חשוב להיראות בוגרות יותר ונבדלות מבנות החטיבה.
ובכלל הרגשנו נשים צעירות ומה יותר מסמן זאת מאשר איפור?
ואז אימוש שלי החליטה לקנות לי את סט האיפור הרציני הראשון שלי.
כמובן גם הוא היה של פנינה... רק שהפעם התלוותה למתנה קלטת של פנינה
בה היא מסבירה איך להתאפר.
איך משלבים יותר מצללית אחת על העפעף ואיך עושים מראה חתולי.
נכון שמיותר לציין את כמות הפעמים שישבתי מהופנטת מול הטלוויזיה?
מאותו הרגע התחלתי להתאמן על עצמי ועל חברותיי והייתי מעין "מאפרת" של החבורה.
כבר אז הייתה לי הרגשה שזה הולך להיות סיפור אהבה.
אחרי צבא נרשמתי לקורס איפור הראשון שלי.
והפעם הראשונה ששמתי על עצמי מייקאפ היה בגיל 21.
נורא אהבתי את מראה הפנים שלי עם מייקאפ ויותר מזה אהבתי שהוא מסתיר את הפיגמנטציה
שיש לי על העור.
זה ריגש אותי בטירוף והחל מרגע זה האיפור שימש לי מעבר לצבעים גם כמתקן דברים שאני פחות אוהבת בעצמי.
היום, איפור בשבילי הוא מעבר ל"דבר" יפה.
הוא מעבר למשהו שמעלה ביטחון.
הוא הזמן שלי לעצמי בכל יום.
הוא הפינוק שלי והאהבה הכי גדולה שלי.
הייתי חייבת לצלם לכם את האיפור שהשתמשתי למראה הזה
יחי ההבדל בין מה שסיפק אותי אז להיום ;-)
אם אהבתם את הפוסט אשמח לדעת זאת בתגובות
וכמובן שאני זמינה לכל שאלה :-)
שבוע טוב וזה...
